<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פכ"ז</h1>
<h2>דף ז.</h2>
וכשם שמותר לאכול מפירות שלא נגמרה מלאכתן כך מותר להאכיל מהם לחיה ולבהמה ולעופות אכילת קבע בכל מה שירצה, דכל אכילת בהמה חשיב עראי, ומפקיר מהם כל מה שירצה. אבל אם נגמרו אף על פי שלא נקבעו למעשר לא יפקיר, ולא יאכיל לבהמה חיה ועוף קבע עד שיעשר. ומאכיל לבהמה עראי מן הטבל אפילו בבית. ומאכיל פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות וכדאיתא בתוספתא פרק ב' (ה"כ). ופירוש פקיעי עמיר אגודות מן הדברים שיקצרו בני אדם. וכתב הראב"ד (פ"ג ממעשר ה"כ) במעמיר מאכל אדם כגון חבילי פיאה וקורנית שהם מאכל אדם ומאכל בהמה ובפירוש הוא ששנינו (דמאי פ"א מ"ג) הלוקח לזרע ולבהמה פטור מן הדמאי, אבל אם הוא ודאי צריך לעשר. ואין להקשות מחמורו של רבי פנחס בן יאיר, שהוא החמיר על עצמו וכדאיתא מסכת שקלים פרק אלו הן הממונים (פ"ה ה"א), או שהיא היתה יודעת אמתת הדבר ולא היה אצלה ספק. והתם (שקלים שם) עושהו חמורה, והבבלי פרק הכל שוחטין (ז' א') עושה חמור.
